ביקור באחד מכפרי הבדואים בנגב מזמן לנו מפגש לא שיגרתי עם אחד מאבני היסוד באתוס הבדואי: הגשש המיתולוגי. עוד במאות ה – 19 ותחילת המאה העשרים שימשו הבדואים כמורי דרך לנוסעים חוקרים ואנשי דת החוצים את המדבר ואת הרי הנגב. בימים שלפני קום המדינה נקשרים יחסים בין שבטי הבדואים למתיישבים היהודיים בקיבוצים. המוכתרים היהודיים המחקים את הבדואים בלבושם, לומדים דבר או שניים בשדאות ובחיי הטבע. גם סיירי הפלמ"ח בדרכם לחקור את הנגב מלווים לרוב בבני השבטים השוכנים לאורך הדרך. לפני מלחמת השחרור פועלים בדואים בשרות "ההגנה" ובזמן המלחמה מסייעים הבדואים לפטרול ושמירה לאורך קוי המים בנגב. אך רק לאחר קום המדינה, לקראת סוף שנות ה – 50 מתגייסים ראשוני הבדואים לתפקידי גששות בצה"ל. בתחילה בצורה פרטיזנית אך מאוחר יותר בשנות ה – 70 מוקמת יחידת הגששים ונכתבת תורת הלחימה של הגשש הצה"לי.
הבדואי בעבר גדל להיות גשש בלא יודעין: חיפוש אחר טלה אובד, חיפוש אחר גמל משוטט בשטח, שימוש בצמחי המדבר לתועלת. כל אלו היו חלק בלתי נפרד של ילד או נער מתבגר ברחבי המדבר. משימות אלו חידדו את חושיו של הבדואי ובמיוחד את החוש הששי. גילוי עקבות אדם והלימוד עליו מהסימנים שהשאיר בשטח – הפכו להיות סגולותיו המיוחדות של הגשש.
ביום טיול שמוקדש כולו להכרות עם הבדואים, נערוך סיור מודרך באחד הכפרים המוכרים או הבלתי מוכרים של הבדואים בנגב, נלמד על אורח החיים התרבות והמורשת. נתארח באוהל בדואי באירוח מסורתי וסיפורים, ונצא ללמוד את רזי הגששות תוך תרגול גישוש עם ותיקי הגששים של צה"ל.
